איש וכינור

אל מול גבולות השעון, ממרחקים אבודים
אני יכול עוד לזכור
בית קפה קטן אפור, כשהיינו ילדים

בחום השמש, ביום של חג או יום של חול
שדרות ובית, תוף וכינור

במקום בו היו גם דמעות
כוסות ומשחקי קלפים
בעיניים השותקות
ראית אנשים קשי יום מלאי שמחת חיים

מול מגבלות השעון, במרווחים ארוכים
אני רוצה עוד לשמור
את הדמויות, את הפנים, הסיפורים הישנים

כל טיפוס עם שם מוזר
אומר שלום לכל מכר, מרחוק