אני שומע שוב

"אני שומע שוב" – הידוע גם כשיר החייל – נכתב על ידי סרן נמרוד גאון, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. לאחר נפילתו הוציאו הוריו ספר שירים, ובקשתו של גאון שהשיר יולחן נענתה על ידי שלמה ארצי, שהקליט אותו ב‑1979 באלבום "דרכים" והפך אותו להמנון יום הזיכרון. במילותיו, הכותב מתאר עולם תרבותי עשיר של מוזיקה, ספרות וצלילים, לצד תחושת ניכור של אדם שהפך לחייל. הוא פונה לאהובתו, מבקש שלא לבכות, אך בסיום משיב: "אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות, על הציפיות ועל השנים, ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים". העדות של חברתו, עמליה, מדגישה שהשירים נכתבו במכתבים בתקופה של פגישות נדירות, והם משקפים את רגשותיו העמוקים של נמרוד בתקופה הקשה.

ידוע גם בשם "שיר חייל". את מילות השיר כתב סרן נמרוד גאון אשר נהרג במלחמת יום הכיפורים. משפחתו מעידה שהיה מפקד רציני ויסודי, ומלבד חברתו, איש לא ידע שהוא כותב שירים. ~לאחר נפילתו הוציאו הוריו ספר לזכרו הכולל שירים פרי עטו שהעבירה להם חברתו. היות וההורים ידעו ששלמה ארצי היה אחד מהזמרים האהובים על בנם, שלחו לו עותק של הספר. את השיר הלחין ארצי לבקשת גלי צה"ל לבצע שיר לכבוד יום הזיכרון. בשנת 1979 נכלל השיר באלבום "דרכים". השיר הפך ללהיט והושמע בימי-זיכרון ובשאר ימות השנה. ~השיר מתאר את עולמו התרבותי של הכותב: מוזיקה, ספרות, שירה, מתוך תחושה של ניכור בין עולמו העשיר של האדם לבין התפקיד הצבאי שהוא ממלא: "אני הוא אדם המחופש לחייל". הדובר מפציר תחילה באהובתו "אל תבכי לי ילדה" אך בסוף השיר משנה את הטון ואומר: "אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות, על הציפיות ועל השנים, ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים". עמליה, חברתו דאז של נמרוד גאון מספרת בראיון: "הוא התחיל פתאום לכתוב כי נפגשנו רק פעם בשבועיים-שלושה. טלפונים ואסמסים לא היו אז, אז הוא כתב מכתבים ושירים ובכל פעם התרגשתי מחדש".