בלוז כנעני

בלוז כנעני, שנכתב, הלחין ובוצע על ידי אהוד בנאי והופיע באלבום "ענה לי" (2004), נכתב לזכרו של מאיר אריאל, שנפטר בשנת 1999. במילותיו משולבות רמזים לחייו של אריאל – שמו, מקום מגוריו האחרון בפרדס חנה‑כרכור, עץ האקליפטוס שמופיע בשירו "ארול", ושירו "שיר כאב" – וכן דימויים של אור נצחי (הנר) שממשיך לבעור למרות העזיבה. בנאי מתאר פגישה חטופה עם אריאל, שיחה על לימוד גמרא והופעות בליל שבת, ומקשר זאת לתחושת החושך וההיעדר שמלווה את הקיום היומיומי בעידן האלקטרוני. השיר משלב תחושת כאב, געגוע ותקווה לשלווה נצחית סביב שולחן השבת, ומציג את האור של אריאל כמקור השראה מתמשך.

"בלוז כנעני" הוא שיר שכתב, הלחין וביצע אהוד בנאי. השיר נכלל באלבום "ענה לי" שיצא לאור בשנת 2004. השיר נכתב לזכרו של מאיר אריאל שנפטר חמש שנים קודם לפרסום השיר.~בשיר פזורים כמה רמזים הקשורים למאיר אריאל: שמו הפרטי מוזכר ומהווה משחק-מילים עם הפועל "להאיר"; מוזכרת בשיר המושבה פרדס חנה-כרכור שהייתה מקום מגוריו האחרון של אריאל והוזכרה בשירו שדות גולדברג; מוזכר עץ האקליפטוס שמתקשר לשירו "ארול"; מוזכר בשמו שירו של אריאל "שיר כאב". ~על פי אהוד בנאי ההכרות שלו עם מאיר אריאל הייתה קלה למדי. הפרטים המתארים את הקשר ביניהם הם פרי הדמיון. כף סיפר מאיר בנאי על פגישה חטופה ביניהם בערב הופעות: "החלפנו מילים ספורות, דיברנו על כך שאולי אגיע פעם אל שיעור התורה השבועי שמתקיים בביתו, אולי נלמד פעם דף גמרא ביחד, דיברנו על הקושי הרב שביציאה להופעה בליל שבת, שאלתי אותו אם שמע את החדש של דילן, והוא אמר שכן, ושהכי דיבר אליו השיר "עדיין לא חשוך, אבל הולך ומתעמעם. אבל החיים האלה חולפים מהר מדי, לא מחכים לנו, ואחרי שהלך לעולמו במפתיע וללא עת הרגשתי החמצה כואבת, וחשבתי שאולי באופק אחר, בחיים עתידיים אחרים, נשב על אותו דף גמרא, סביב שולחן השבת הנצחית, עטורים זר קוצים ריחני. ובינתיים אכן החושך הולך וגובר כאן, וחסר לנו כל כך האור של מאיר אריאל".