תענה לי

במילים החוזרות של השיר נציירת סצנה של בוקר שבו הדובר, ללא כובע, מתבונן בציפורים שמרחפות כקישוטים, ומזכיר את הפגישה הלילית עם האישה מהשכונה. היא מביטה בו בטירוף, מזמינה אותו, מחייכת במתיקות, ומכניסה אותו אל תוך כנפיה, מה שמרמז על תחושת חיבור אינטימי וצליל של חופש. החזרתיות של הביטויים משקפת מעגל של פגישה ופרידה, תחושה של תשוקה מתחדשת וגעגוע שמופיע שוב ושוב, כאילו כל בוקר הוא הזדמנות חדשה להיכנס לעולם הרומנטי והבלתי צפוי של אותה אישה.