מילות השיר
כמו עברו מאה שנה
כל שעה קשה עליי
את ודאי לא ישנה
לא עצמתי את עיניי
זה סופו של המסע
רק אותך ארצה לראות
אז אלייך אני בא
בעיניים לטושות
כי ראיתי איך טינה אותי לוקחת
למקום שבני אדם איבדו הכל
לא רוצה להיות גיבור
לך רציתי לספר
שבלילה השחור מישהו שומר
הוא מסתתר בין עננים
אבל משאיר לנו תקווה
לימים יותר יפים
ימים של אהבה
לא רוצה את הכאב שבעיניים
הכאב הזה יובס באהבה
כל שעה קשה עליי
את ודאי לא ישנה
לא עצמתי את עיניי
זה סופו של המסע
רק אותך ארצה לראות
אז אלייך אני בא
בעיניים לטושות
כי ראיתי איך טינה אותי לוקחת
למקום שבני אדם איבדו הכל
לא רוצה להיות גיבור
לך רציתי לספר
שבלילה השחור מישהו שומר
הוא מסתתר בין עננים
אבל משאיר לנו תקווה
לימים יותר יפים
ימים של אהבה
לא רוצה את הכאב שבעיניים
הכאב הזה יובס באהבה
להאזנה ולצפייה
עוד על השיר
"מחר אני בבית" הוא שיר שיצא באלבומם התשיעי של להקת אתניקס: "מוריס" משנת 1999.~השיר, שיצא כמה חודשים לפני נסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000, הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם התקופה. "זה שיר שביזות כזה, כשאתה רוצה לחזור הביתה. פשוט תיארתי את ההרגשה שלי בשירות הצבאי ואת הגעגועים למי שבזמנו הייתה חברה שלי. לא כיוונו שהוא יהיה המנון", סיפר זאב נחמה, סולן אתניקס ומחבר השיר, אך סמיכות הזמנים לנסיגה והשמעתו התכופה ברדיו בימי הנסיגה הפכו אותו להמנון בפועל.
השיר הזה עדיין בתהליך פענוח — המשמעות והסיפור יופיעו כאן בקרוב. 🎼
