משמעות השיר
השיר "מותר לומר" מציג רגעים של שקט וצללים של צבעים, בהם הדובר מתבונן בנוף הפנימי והחיצוני ומקבל את הרגש המורכב של נחת וגעגועים. הוא מזמין את המוח לעצור, לאפשר לעצמיות להיות סנטימנטלית ולחוות את היום והלילה במרחק של מחשבה.
במופע "עשור לתשואות ראשונות" נחשף השיר "מותר לומר" כסימפוניה של תצלומים של טבע – שקיעה, חול אדום, רוח תכלת – שמזכירים לנו את הפשטות והזמניות של הרגע. הקול מתהלך בשקט, משאלות של "מה יש לי עוד?" משקפות תחושה של חיפוש פנימי, בעוד שהפזמון מבקש מהמוח "להרף" ולתת למחשבות לנוח, כמו שהמחר נרדם בערב.
הדימויים של ים, עיר, איש קטן והקצף הרותח משקפים את המתח בין השגרה היומיומית לרגשות העמוקים, ומזכירים שהרגש הסנטימנטלי הוא מותר, אפילו נדרש, כדי למצוא איזון ושלווה.
הדימויים של ים, עיר, איש קטן והקצף הרותח משקפים את המתח בין השגרה היומיומית לרגשות העמוקים, ומזכירים שהרגש הסנטימנטלי הוא מותר, אפילו נדרש, כדי למצוא איזון ושלווה.
✳️ המשמעות והסיכום הופקו בסיוע בינה מלאכותית ומהווים פרשנות — לא עובדה מאומתת.
מילות השיר
היום דועך.
שקיעה נדלקת.
אני הולך
מאד בשקט.
החול אדום.
הרוח - תכלת.
מחייך היום
שמשו נופלת.
הים לשמאל.
העיר מנגד.
אוויר כחול
אורג לי בגד.
מה יש לי עוד?
מה עוד היה לי?
מותר להיות
סנטימנטאלי.
מותר לומר
למוח - הרף!
גם המחר
ימות בערב.
גם המחר
ישכב לנוח
מבלי שכר
כגרש כוח.
ומה שכאן
רתח בקצף
יהי קטן
על סף העצב.
ויום ידעך
ועיר מנגד -
ואיש קטן
ילך בשקט.
שקיעה נדלקת.
אני הולך
מאד בשקט.
החול אדום.
הרוח - תכלת.
מחייך היום
שמשו נופלת.
הים לשמאל.
העיר מנגד.
אוויר כחול
אורג לי בגד.
מה יש לי עוד?
מה עוד היה לי?
מותר להיות
סנטימנטאלי.
מותר לומר
למוח - הרף!
גם המחר
ימות בערב.
גם המחר
ישכב לנוח
מבלי שכר
כגרש כוח.
ומה שכאן
רתח בקצף
יהי קטן
על סף העצב.
ויום ידעך
ועיר מנגד -
ואיש קטן
ילך בשקט.
להאזנה ולצפייה
עוד על השיר
מתוך המופע "עשור לתשואות ראשונות".
