אנשי העליה השניה

הם היו עלמים צעירים,
הן היו עלמות צעירות.
כעולים חדשים, עם צרורות זעירים,
התהלכו ביהודה ובבקעת כנרת.

הם (בערך לפני חמישים שנים) אל ארץ באו, להיות חלוצים ראשונים,
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

עולים ארצה,
אל ארץ ביצות ושממות.
באמת, בני-אדם משונים מאוד.

הם אמרו: אין זה די לדבר
על ציון ועל ארץ אבות,
כי צריך לסקל ולחפור באר
ולחרוש ולזרוע, צריך לעבוד.

זאת אמרו ועשו. בין בזים ושונאים
הם עמלו עד בלי כוח בשדות קמחים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

אומרים, ועושים,
ויוצאים לעבוד.
באמת בני-אדם משונים מאוד.

הם אמרו: לא צריך שנירא
משודד ומצר ורודף.
יש לקום ולצאת לשמירה
על סוסה עם רובה על כתף.

זאת אמרו ועשו. בעל התנים
הם שמרו בלילות על שדות וגנים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

מייסדים "השומר"
ומשיחים שיח סוד.
באמת בני-אדם משונים מאוד.

הם אמרו: עם עברי פה ברבות השנים
יזרע ניר, יבנה עיר וסדנת אומנים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים.

מפליגים בדמיון
וחולמים חלומות.
באמת בני-אדם משונים מאוד.

הם כיום עוברים את הארץ ורואים
בה סדנות ונירים וגנות פוריות,
איכרים, פועלים, חיילים עבריים,
מושבות וקבוצות וערים עבריות.

הם אומרים: עַם חורשים וזורעים ובונים.
מי פילל? מי חלם? מה שונים הזמנים!
וכל רואיהם
אומרים עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים.

הדברים כה פשוטים...
מה לרגוש ולתהות?
באמת בני-אדם משונים מאוד!