אני מצפת

אוֹתִי הַחֲבֵרוֹת כֻּלָּן
בְּלִי הֶרֶף שׁוֹאֲלוֹת:
מַדּוּעַ זֶה עֵינַיִךְ כֹּה
גְּדוֹלוֹת וַאֲפֵלוֹת?

וּמָה אַתְּ חִנָּנִית כָּל-כָּךְ?
וּמָה אַתְּ בַּיְשָׁנִית כָּל-כָּךְ?
וְלָמָּה זֶה נִימַת קוֹלֵךְ
נוּגָה וְנִגּוּנִית כָּל-כָּךְ?

וְלָמָּה כֹּה שׁוֹנָה הִנָּךְ
מִכָּל הַבַּחוּרוֹת?
וְלָמָּה זֶה חוֹלְמוֹת כָּל-כָּךְ
עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֹרוֹת?

לָזֶה יֶשְׁנָה לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת:
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
הָרוּחַ, הֶהָרִים וְהַלֵּילוֹת
נָתְנוּ בִּי זוּג עֵינַיִם אֲפֵלוֹת.
שָׁמַיִם שֶׁל גָּלִיל וּמֵי-מֵרוֹם
הִשְׁכִּינוּ בְּעֵינֵי הַחֲלוֹם.
אצלנו גֶּזַע שֶׁכָּזֶה,
אצלנו טֶבַע שֶׁכָּזֶה,
אצלנו מִין סְבִיבָה כָּזֹאת...
כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט -
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
זֶה בִּי נִדְבַּק, זֶה בִּי נִקְלַט -
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!

הִגִּיעַ יוֹם, לַמֶּרְחַקִּים
בְּחִיר לִבִּי הָלַךְ.
וְחַבְרוֹתַי אוֹמְרוֹת לִי: דַּי!
הוּא לֹא יִזְכֹּר אוֹתָךְ!

הוּא יַעֲזֹב, הוּא לֹא יִזְכֹּר,
וְאֶל אַחֶרֶת הוּא יַחְזֹר,
אַחֶרֶת הוּא יאהב אָהוֹב,
כִּי נְעָרוֹת ישנן לָרֹב.

אֲבָל אֲנִי לַכֹּל, לַכֹּל
עוֹנָה בִּצְחוֹק גָּדוֹל:
אִם גַּם בָּנוֹת יֶשְׁנָן לָרֹב -
אוֹתִי אֵין לַעֲזֹב!

וְיֵשׁ לָזֶה סִבָּה אוּלַי אַחַת:
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
אֶפְשָׁר לָנוּס אֶל יָם וְאֶל מִדְבָּר,
אֲבָל אוֹתִי לִשְׁכֹּחַ אִי-אֶפְשָׁר!
אוּלַי גַּם שָׁם יָפוֹת כָּמוֹנִי יֵשׁ,
אֲבָל אוֹתִי נוֹשְׂאִים בַּלֵּב כָּאֵשׁ!
אצלנו גֶּזַע שֶׁכָּזֶה,
אצלנו טֶבַע שֶׁכָּזֶה,
אצלנו מִין סְבִיבָה כָּזֹאת...
כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט -
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!
אִם בִּי נִתְפַּסְתָּ, אֵין מִפְלָט!
אֲנִי מִצְּפַת!
אֲנִי מִצְּפַת!