קונצרטינה וגיטרה
בביצוע Ora Zitner, Sasha Argov · מילים: נתן אלתרמן
המהות במילה אחתאובדן
ובשתי מיליםאובדן רומנטיקה
משמעות השיר
השיר מציג את מרת נינה, סניטר, ומר זברה, פקח מכס, שמצא‑ם מרגוע במוזיקה אחרי יום עבודה – קונצרטינה וגיטרה, שיחה על משימות, בריאות ו‑‘חוסר רומנטיקה’ של זמננו. הוא משלב תיאורים יומיומיים עם נגיעות של הומור וגעגוע.
«קונצרטינה וגיטרה» הוא אחד משירי המופע «שוק המציאות» (1965) של יונה עטרי ואילי גורליצקי, בימויו של שמואל בונים ובהנהלה מוזיקלית של אריה לבנון. המילים נכתבו על ידי נתן אלתרמן והולחנו על ידי סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר. השיר מתאר את מרת נינה, סניטר, ומר זברה, פקח מכס, שמקיימים פגישות מוזיקליות אחרי שעות העבודה, מנגנים קונצרטינה וגיטרה, ומשלבים שיחה על משימות נמל, מחלות עונתיות, ופרופילקטיקה, תוך התייחסות לחוסר הרומנטיקה של התקופה. דרך השילוב של שפה מקצועית, הומור וצלילים רכים, הוא משקף את המפגש בין היום‑יום לשגרה האינטימית של שני הדמויות.
✳️ המשמעות והסיכום הופקו בסיוע בינה מלאכותית ומהווים פרשנות — לא עובדה מאומתת.
מילות השיר
מרת נינה סניטר ותיק היתה היא.
מר זברה בנמל היה פקח.
את מלאכתם היו גומרים הם בין ערביים
ויוצאים מן הנמל, ואחר כך
בשעת פנאי היו הם מתיישבים בשניים
ומנגנים ומזמריים בקצב רך.
היא עבדה בקרנטינה
בתפקיד של סניטר.
הוא עבד, מאי נפקא מינה
כפקיד מכס לא זוטר.
שמה היה, אמרנו נינה,
שמו היה, כנ"ל, זברה,
היא נגנה על קונצרטינה,
הוא ניגן עלי גיטרה
ובכל ערב היא השעינה
על כתפו ראשה ושרה,
ופעמים היא האזינה,
לגיטרה טרה טרה.
מרת נינה קודם כל היתה שואלת
מה נשמע בעבודה, ובקול עדין,
בליווי של צליל גיטרה מצלצלת,
הוא סיפר ללה על מסי העקיפין
שיש לגבות אותם בדרך מקובלת
בתעריף של מצרכים ומטלטלים.
לצלילי הברקרולה
הוא סיפר על מס הבלו,
על סחורות בלי בנדרולה
שתופסים אותן או לא.
ועל הברחת רזרבים
של ולוטה בתוך תפר
ועל דבר מטען קונסרבים
שהיה נגוע דבר.
זאת סיפר הוא, מר זברה
בדברו עם מרת נינה
ובנגנו על הגיטרה
לצלילי הקונצרטינה.
אחר כך היה אומר הוא: די, הפסקתי.
לו נשמע שיחת שפתייך היפות.
וסיפרה היא אז לאט ובאופן טקטי
על מחלות עונתיות לפי תקופות
וכמו כן על השרות הפרופילקטי
שנועד למניעת המגפות.
היא סיפרה לו על אנגינה
ועל ספירט וסקיפידר
ועל כל מיני רוטינה
של דלקת וקתר.
והוסיפה וסיפרה
בזמרה למר זברה
גם על כל מיני חולרה
של קוליטיס וחררה.
ועל חינה וריצינה
ועל שמן קיק היא שרה
בנגנה על קונצרטינה
לצלילה של הגיטרה.
השתתק הזוג הזה. לא מנגן הוא.
כי הזמן את כלי הזמר מחדש.
אין רומנטיקה עכשיו, כי בזמננו
מרומנטיקה בורחים כמו מאש.
נינה אין וגם זברה כבר איננו,
אך קדחת יש עוד וקוליטיס יש.
יש אמבות אין מספר עוד
וגם ספירט וסקיפידר
ויש כל מיני חררות
של דלקת וקתר.
תחנת מכס לא נסגרה
וקימת קרנטינה
ויש בלו על כל סיגרה
ויש חינה וריצינה
אך איה אדון זברה
ואיה הגברת נינה
שנגנה על הגיטרה
לצלילי הקונצרטינה?
מר זברה בנמל היה פקח.
את מלאכתם היו גומרים הם בין ערביים
ויוצאים מן הנמל, ואחר כך
בשעת פנאי היו הם מתיישבים בשניים
ומנגנים ומזמריים בקצב רך.
היא עבדה בקרנטינה
בתפקיד של סניטר.
הוא עבד, מאי נפקא מינה
כפקיד מכס לא זוטר.
שמה היה, אמרנו נינה,
שמו היה, כנ"ל, זברה,
היא נגנה על קונצרטינה,
הוא ניגן עלי גיטרה
ובכל ערב היא השעינה
על כתפו ראשה ושרה,
ופעמים היא האזינה,
לגיטרה טרה טרה.
מרת נינה קודם כל היתה שואלת
מה נשמע בעבודה, ובקול עדין,
בליווי של צליל גיטרה מצלצלת,
הוא סיפר ללה על מסי העקיפין
שיש לגבות אותם בדרך מקובלת
בתעריף של מצרכים ומטלטלים.
לצלילי הברקרולה
הוא סיפר על מס הבלו,
על סחורות בלי בנדרולה
שתופסים אותן או לא.
ועל הברחת רזרבים
של ולוטה בתוך תפר
ועל דבר מטען קונסרבים
שהיה נגוע דבר.
זאת סיפר הוא, מר זברה
בדברו עם מרת נינה
ובנגנו על הגיטרה
לצלילי הקונצרטינה.
אחר כך היה אומר הוא: די, הפסקתי.
לו נשמע שיחת שפתייך היפות.
וסיפרה היא אז לאט ובאופן טקטי
על מחלות עונתיות לפי תקופות
וכמו כן על השרות הפרופילקטי
שנועד למניעת המגפות.
היא סיפרה לו על אנגינה
ועל ספירט וסקיפידר
ועל כל מיני רוטינה
של דלקת וקתר.
והוסיפה וסיפרה
בזמרה למר זברה
גם על כל מיני חולרה
של קוליטיס וחררה.
ועל חינה וריצינה
ועל שמן קיק היא שרה
בנגנה על קונצרטינה
לצלילה של הגיטרה.
השתתק הזוג הזה. לא מנגן הוא.
כי הזמן את כלי הזמר מחדש.
אין רומנטיקה עכשיו, כי בזמננו
מרומנטיקה בורחים כמו מאש.
נינה אין וגם זברה כבר איננו,
אך קדחת יש עוד וקוליטיס יש.
יש אמבות אין מספר עוד
וגם ספירט וסקיפידר
ויש כל מיני חררות
של דלקת וקתר.
תחנת מכס לא נסגרה
וקימת קרנטינה
ויש בלו על כל סיגרה
ויש חינה וריצינה
אך איה אדון זברה
ואיה הגברת נינה
שנגנה על הגיטרה
לצלילי הקונצרטינה?
להאזנה ולצפייה
עוד על השיר
שיר מתוך המופע "שוק המציאות" שהעלו יונה עטרי ואילי גורליצקי בשנת 1965 בבימויו של שמואל בונים ובהנהלה מוזיקלית של אריה לבנון. במופע, ששיריו יצאו גם על תקליט (ובשנות האלפיים גם על תקליטור) היו ארבעה עשר שירים שכתב נתן אלתרמן, ושיר אחד, "לו הייתי דג", שכתבה בתו תרצה אתר. השירים הולחנו בידי סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר.~תחת הכותרת ' 'חרוזים ישנים וגם חדשים', כתב אלתרמן שמונה שירים חדשים ('שוק המציאות', 'בלדה סקוטית', 'הצלם', 'קונצרטינה וגיטרה', 'רגע של בידור', 'בובות שעווה' 'הבלדה על חמוריקו' ו'זמר מפוחית'),חידש שישה ישנים, כמו "אלימלך" (מ'חגיגת פורים' של 'המטאטא', 1939), "מי לימון ואדון צלחת" (מילים חדשות למנגינת השיר "על הטיילת" מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946, שלא פורסם בדפוס), "בכל זאת יש בה משהו" (מן התוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו', 1946), "צריך לצלצל פעמיים" (מן התיאטרון 'כל הרוחות') ו - 'גדליה רבע איש', והוסיף, כאמור, שיר אחד של בתו תרצה אתר, "לו הייתי דג". המזיגה בין חדש וישן הייתה מזיגה נכונה. הקהל פגש מכרים ישנים וחביבים והתוודע לחדשים. מי שאהב את אילי ואת יונה בשלמה המלך ושלמי הסנדלר נהנה לראותם משתפים פעולה בשוק המציאות. (מתוך ויקיפדיה, ערך "שוק המציאות")